פסק-דין בתיק ב"ל 48281-09-11

התובע טוען בתביעתו הנוכחית, כי ביום 5.9.10 בשעה 19:00 לערך, עת שב לביתו ובשעה שיצא מרכבו לכוון דירתו שברח' יסוד המעלה 5 בחולון, החליק ונפל בשביל הכניסה המוביל לבניין. כתוצאה מהנפילה נחבל התובע ברגל ימין ולכן מבקש הוא  להכיר באירוע הנ"ל כ"תאונת עבודה".

הנתבע דחה את תביעתו של התובע מהטעם כי: "אינך מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי- על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינך לבין בן יאיר מרים הסעות בחודש.

על פי אופי עבודתך הינך בגדר עובד עצמאי, על פי סעיף 77(א) לחוק, תנאי למתן גמלה לעובד עצמאי הוא, שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי, או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם, בבדיקה במערכות המוסד לביטוח לאומי, אינך רשום כעובד עצמאי.

עפ"י סעיף 80(1) לחוק, תאונת עבודה שאירעה תוך כדי ועקב נסיעתו והליכתו של מבוטח מעבודתו למעונו תחשב כתאונת עבודה- עפ"י הנתונים שבידינו אין לראות כי הפגיעה ארעה בדרכך מעבודתך למעונך" (החלטה מיום 30.1.11).

אין חולק כי התובע לא נרשם אצל המוסד כ"עובד עצמאי" ואף לא עשה את המוטל עליו על מנת להירשם, אלא שהתובע טוען בתביעתו הנוכחית כי בינו לבין רעייתו, הגב' מרים בן יאיר (להלן: "מרים") נתקיימו יחסי עובד ומעביד, וכי היה עובד שכיר של אשתו ומתוקף היותו כזה יש להכיר בתאונה שאירעה לו כ"תאונת עבודה".

המוסד טוען, כי לא הוכח קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין אשתו וכי התובע היה קבלן משנה של חברת "מסיעי שאשא". מאחר שבעת קרות האירוע הנטען לא היה התובע בגדר "עובד שכיר", יש לראותו כ"עובד עצמאי", אשר אינו רשום ככזה; ולפיכך אין התובע מבוטח לעניין פגיעה בעבודה. זאת ועוד, התובע דווח ע"י יועץ המס שלו כמי שלא עבד כלל בחודש 9/10. בנוסף, לא הוכח כלל כי לתובע ארעה פגיעה בדרכו לביתו מעבודתו, וממילא המדובר במעידה שארעה במעונו הפרטי.

הכרעה:

אקדים אחרית דבר לראשיתו ואומר כי דין התביעה להידחות, וזאת מהנימוקים כדלקמן:

מהו מעמדו של התובע- שכיר או עצמאי :

כידוע, המבחן העיקרי בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד, הוא המבחן המעורב, הבנוי משילובם של מספר מבחנים, תוך שימת דגש על מבחן ההשתלבות- הן הפן החיובי והן הפן השלילי שבו (ר' ע"ע 300021/98 זאב טריינין - מיכה חריש ואח', פד"ע לז).

הפן החיובי - האם מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של ה"מפעל" ולפיכך אין הוא "גורם חיצוני" לו; והפן השלילי - האם האדם בו מדובר הנו בעל עסק עצמאי משלו (דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - דוד בירגר, פד"ע ג' 177). 

קיימים מבחני עזר נוספים, דוגמת כפיפות (ישירה או ארגונית); האם המועסק נהנה מסיכויי רווח ומסיכוני הפסד; האם נעשה שימוש בכלי עזר ומי השקיע בהם; כיצד הוצגו היחסים לצדדים שלישיים; האם קיימת בלעדיות למעסיק בפרק הזמן המוקדש לעבודה; האם יש לקוחות נוספים; האם קיימת מסגרת שעות קבועה; וכיו"ב - כאשר אף אחד ממבחני העזר אינו מכריע כשלעצמו, אלא החשיבות הנה לתמונה בכללותה (על פירוט המבחנים ראו, למשל, מ' גולדברג, "עובד" ו"מעביד" - תמונת מצב, עיוני משפט י"ז 19; לניתוח של המבחנים בפסיקה ראו למשל: ע"ע 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל, פד"ע לו 625 ע"ע 300021/98 זאב טריינין - מיכה חריש ואח', פד"ע לז 433; דב"ע נה/5-2 ורדה דעבול ואח' - משרד העבודה והרווחה ואח', פד"ע כט 481; ע"ע 300245/97 משה אסולין ואח' - רשות השידור, פד"ע לו 689).

לאחר בחינת עניינו של התובע תוך יישומם של מבחן ההשתלבות ומבחני העזר, שוכנעתי כי לא נתקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין רעייתו, וכי התובע עסק כקבלן משנה "עצמאי" מול חברת "מסיעי שאשא":

1.         על פי גרסת התובע, היה ועודנו משמש כנהג הסעות אצל אשתו, המפעילה         עסק לשירותי             הסעות בשם "בן יאיר הסעות" (להלן: "העסק"). בכל תקופת      עבודתו שימש אך ורק כנהג הסעות במתן שירותי הסעת ילדים, כקבלן משנה   לחברת "מסיעי שאשא" (סעיפים 2-3 לתצהירו). לטענתו, עבודתו נתקיימה         באופן יומיומי, בשעות הבוקר ועד לשעה 19:00 בכל יום (סעיף 4 לתצהירו).           לטענת התובע, שולם לו שכר והונפקו לו תלושי משכורת, וכן שולמו בגינו           דמי ביטוח לאומי באופן סדיר (סעיף 5, נספחים א-ב לתצהיר התובע). התובע     מוסיף וטוען כי אשתו היא הבעלים של העסק, היא שניהלה את העסק וטיפלה בכל התיאומים הנוגעים לעבודתו ובכל העניינים הכספיים של העסק     (סעיף 10 לתצהירו). בהתאם, באמצעות רו"ח של העסק דווח לרשויות, לרבות         לנתבע, כעובד של אשתו לכל דבר ועניין (סעיף 11, נספחים יא-יב לתצהיר התובע).

2.         בחקירתו בבית הדין, העיד על עצמו התובע כמי ששימש כקבלן משנה של          חברת מסיעי שאשא. לטענתו, העסק הוקם בשנת 2005, וכי מדובר ברכב יחיד שהיה בבעלותו, שאיתו היה מסיע מדי יום תלמידים ועובדי חברת החשמל            (עמ' 5 שורות 8-10). התובע הוסיף כי הוא ואשתו היו העובדים היחידים בעסק    וכי: "חברת מסיעי שאשא היו מעבירים לי כסף. אשתי היתה מכינה            חשבונית והייתה מעבירה להם והם, היו משלמים לי בכל חודש על פי      החשבונית. מסיעי שאשא לא נתנו לי תלוש. אני קבלן משנה אני מגיש             חשבונית ומקבל שכר אין תלוש" (עמ' 5 שורות 15-17).

            כשנשאל התובע מה היה תפקידה של אשתו במסגרת העסק, השיב: "אני          הנהג, אם היא היתה מקבלת עבודה מסוימת היא היתה אומרת לי.

            לפעמים פה ושם היו מוסיפים לי נסיעות היו אומרים לאשתי והיא היתה         מודיעה לי..." (עמ' 5 שורות 20-22).

            ובהמשך הוסיף: "היא גם לפעמים עושה הסעות.. אני לא זוכר מתי עשתה       פעם אחרונה הסעה. הא מסיעה עם הרכב שלי.... כשהיה צריך היא היתה             מסיעה במקומי" (עמ' 7 שורות 3-6).

            ועוד: "למה הכוונה, מה יש לה לעשות? היא היתה עוסק מורשה של     העסק, אני הייתי הנהג. היא מגישה את החשבוניות, היא עושה דו"חות            שנתיים, ואם יש עבודה אז מתקשרים אליה" (עמ' 9 שורות 22-24). עם זאת,   התובע אושר כי הוא זה שהיה בקשר עם סדרנים מטעם חברת "מסיעי שאשא", בקשר לסידורי העבודה שלו (עמ' 6 שורות 28-32).